<h1>הגהות שערי דורא סימן א'</h1>
<h2>דף סו.</h2>
כל אשה שרוצה לינשא בין גדולה בין א)קטנה בין גרושה בין ב)אלמנה צריכה ג)לבדוק את עצמה שבעת ימים ולספור שבעת נקיים קודם שתיבעל לחתן אעפ"י שלא ראתה דם מעולם שמא תראה מחמת חימוד תשמיש. ד)ולאחר שתיבע' צריכה לישב ג' ימים ואז תקנח או תרחץ ומתחלת למנות למחרת מיד שבעה נקיים דדם בתולים חשבינן בזמן הזה כדם נידות ואם ראתה ואין פנאי להמתין עם הנישואין יותר החתן אסור לישן בהחדר שהכלה ישנה בו אלא אם כן יש א' עמהם בחדר כיון שמעולם לא בא על אשה זו אסור להתייחד עמה דחיישינן שמא יצרו תקפו ויבא עליה באיסור כדאיתא בכתובות [ד' ע"א] הוא ישן בין האנשים והיא ישינה בין הנשים וכ"כ רבינו יואל הלוי מעיד אני על חמי ראב"ן ועל מורי גיסי רשב"ט שהיו אומרים על הכלה שראתה דם קודם כניסתה לחופה שכל דין נידה עליה לפרוש הימנה ושלא לאכול ושלא לשתות עמה בחדר ביחוד וצריכה לישב ז' נקיים כדאיתא פ"ק דכתובות לא שנו דהוא ישן כו' ורגילים העולם להשים כר בין החתן ובין הכלה כדי להפרידם זה מזה. החתן צריך לשאול לכלה אם שמרה שבעה נקיים קודם. [שערי דורא הלכ' נדה סימן א']. א)0וכן פסק בסמ"ג דאין חילוק בין גדולה לקטנה דכמו שגדולה רואה מחמת חימוד תשמיש כך קטנה רואה מחמת חימוד עכ"ל. ב)0הכונס אלמנה לא מצי בעיל בשבת דאין קניית חופה לאלמנה אלא ביאה היא קנייתה ואין קונים בשבת, ואם יחד עמה מבעוד יום ועשה בה מעשה מותר גם כן בשבת. לפיכך אם אירע טבילתה לכתחילה בליל שבת מאחר דלא מצי לבא עליה דוחין טבילתה עד ליל ב' דאף במ"ש לא תטבול והורה כן הלכה למעשה מהרי"ל. ג)0מהר"ם ז"ל היה מצריך ללבוש לכלה לבנים בין קטנה בין גדולה ח' ימים קודם הטבילה. ולבדוק בכל יום בוקר וערב משעת לבישת לבנים עד שעת התשמיש עכ"ל. (מיהו בדיעבד אם לא בדקה עצמה רק פעם אחת תוך שבעה סגי ב"י סי' קצ"ב) מיהו פירש (רשב"א) [רשב"ם] דבעינן ז' נקיים סמוך לבעילת מצוה וכן כתב בעל הרוקח בשם אביו וכל רבותינו, וכ"כ מורי שיחיה במסכת יומא שאם טבלה לאחר ז' הנקיים ולא נבעלה שצריכה לבדוק פעמים בכל יום ויום עד שתיבעל דלעולם משנתבעת איכא לספוקי דילמא חזית מחמת חימוד עד שתיבעל הילכך בעינן ז' נקיים סמוך לבעילת מצוה עכ"ל ההג"ה במיימוני פרק י"א מאסורי ביאה. דקדק הר"ם מלשון (הרמב"ם) [רשב"ם] שאם דחו הנשואין כגון אין יכולים להתפשר מחמת הכתובה או שאר דברים אע"פ שכבר ספרה ז' נקיים צריכה לחזור ולישב משום דלא מסקא אדעתה הנך ז' נקיים הואיל ודחו הנשואין כו', וכתב מהרי"ק דאפילו בדקה עצמה כל יום ויום כל זמן דחיית הנשואין דלדעתו צריכה לחזור ולישב. ד)0כלה שנבעלת בעילת מצוה צריך לנהוג עמה כל דין נידה בין לענין פרישות בין לענין טבילה אלא שנידה אסור לו לישן על מטתה אפילו היא אינה במטה ובכלה מותר לישן באותו מטה לאחר שעמדה מאצלו ואפילו בסדין שהדם עליה הג"ה באשיר"י. כתב הראב"ד דצריך לפרוש לא שנא היכא דבעל ומצא דם ולא שנא אם לא נמצא דם כו', ומיהו איכא מאן דאמר אם בעל ולא מצא דם דלא צריך לפרוש ומסתברא לקולא עכ"ל. אבל בשם רש"י מצאתי לחומרא וכ"כ הרמב"ן ז"ל דצריך לפרוש אפילו אם לא ראתה דם בתולים אין אומרים שמא הטה ועדיין היא בתולה דאין הטיה מצויה אלא הואיל ובעל חוששין שמא ראתה טפת דם כחרדל ואבדה לפיכך גומר בעילת מצוה ופורש עכ"ל. וכן מהר"ם ז"ל הורה לחומרא ואפילו המקילין מצריכ[י]ן לבדוק כבדיקת זבה במוך או בצמר נקי עכ"ל. צריך אדם לפרוש ממנה אפילו לא מצא דם משום דאי אפשר לחבורה בלא דם ושכבת זרע חופיהו אשיר"י. אדם שנושא בתולה הלכה אף ע"פ שרואה בתחילת הבעילה לא יחוש וא"צ לפרוש עד שיגמור בעילתו (וכתב הב"י בסימן קצ"ג שאין צריך להמתין עד שימות האבר כמו שאמרנו גבי משמש עם הטהורה ואמרה נטמאתי שצריך להמתין עד שימות האבר כדי שלא יהא יציאתו הנאה כביאתו, אבל כאן א"צ, דאל"כ ליהנות בגמר ביאה מותר, לפרוש כדי שלא יהנה אסור, אלא מיד אחר גמר ביאה מותר לו ליפרוש אפילו באבר החי) ואח"כ יפרוש מרדכי. ומסיק בהג"ה שכן פסקו ר' ינאי ור' יוחנן בירושלמי. ובנידה פרק התינוקת פוסקים רב ושמואל כך ומאחר שצריך לפרוש מן הכלה מחמת דם תתנהג בה כל דין נדות ונותנים לה ו' עונות בספירות עכ"ל ההג"ה. ומיעוט אנשים שנים, ומיעוט נשים שתים לפיכך צריך שיהא עמהם ב' אנשים וב' נשים והוא ישן לצד א' בין האנשים והיא ישינה לצד א' בין הנשים, הג"ה במיימוני מיסודו של הראב"ד בריש פכ"ב מאיסורי ביאה. מה שהכלות פורעות ראשיהם כשהולכין לטבילה משום דצריכה הכלה חפיפת הראש ושערותיה בדוקות ונסרקות ומותרות שלא יהא בהן דבר חוצץ, וכן לפיכך אוכלות הכלות מאכל חלב דלא לחצוץ בין שיניה ולכן גם שאר הבתולות הולכות עמה בפרועי ראש ואוכלות עמה חלב כדי שלא תתבייש שהיא מיוחדת לטבילה ע"כ. שבעה נקיים צריכים רצופים בלתי שום הפסק ראייה ואפילו ראתה ביום שביעי סמוך לשקיעת החמה או אפילו בין השמשות שהוא ספק יום סותרת כל מניינה וחוזרת למניינא עד שיהא לה שבעה נקיים רצופים לגמרי עכ"ל הג"ה. הכלות בשעת חופתן יכולות ליטבול ביום דהא אינן באין אצל החתן באותו הלילה, ואותן הכלות שפירסו נידה בשעת החופה ואירע טבילתה לאחר הנישואין, אין רשאין לטבול אלא בלילה כשאר נשים אבל קודם החופה ליכא למיגזר מידי לא משום דר' שמעון (דאמר חיישינן שמא תבעל ותראה אחר כך ותסתור למפרע ונמצא בעל נדה או זבה למפרע) דהכא ליכא למיחש להכי הואיל והחתן אינו מצוי אצלה ולא גייס בה, ולא לסרך בתה דאיכא לאפלוגי דיודעים שלא יבא עליה החתן באותה הלילה אבל אם הטבילה אירע לאחר הנישואין אז דינא כשאר הנשים וצריכה לטבול בלילה מהר"י מולין.
